ליאור שלום – החופש לבחור

הרבה אנשים חושבים שמה שתוקע אותם מלהתקדם זה שאין להם מוטיבציה, שהם לא רוצים מספיק, ולכן הם לא מצליחים לקדם שינוי.

רובנו מחכים שיגיע הרגע שבו נרגיש “מוכנים”. שנקום בבוקר עם אנרגיה מטורפת, חזון ברור, ודחף בלתי ניתן לעצירה. אבל החיים לא באמת עובדים ככה.

אני רוצה להציע דרך אחרת להסתכל על תחושת התקיעות הזו. הבעיה היא לא ברצון לעשות שינוי כי הרצון נמצא בשיא, זה משהו אחר.

אז הנה חדשות מרעישות: מה שבאמת חסר לרוב האנשים זה לא הרצון, אלא הבהירות. הם פשוט לא יודעים מה לעשות, מאיפה להתחיל, ואיך בכלל נראית הדרך קדימה. מה אני צריך לעשות עכשיו, מחר, בעוד שבוע, חודש ושנה?

ובלי מסגרת, הצעד הראשון נראה גדול מדי. מבהיל. מעורפל. ואז מה קורה? דחיינות. ביקורת עצמית. תקיעות.

וזו הנקודה – זה לא תמיד ברור איך לבצע פעולות כדי להניע את השינוי, מה תכלס הצעדים המעשיים. לפעמים מה שצריך זה מישהו שמתבונן מהצד, בראש נקי, ואומר לך משפט שמבהיר את התמונה.

בואו ניקח לדוגמה את שלומי. שלומי רוצה להתקדם בעבודה לתפקיד אחר כי הוא מרגיש תקוע, כבר לא נהנה ולא מממש את עצמו. שלומי מסתכל על האנשים סביבו, קולגות ומנהלים, ולא רואה תפקידים אחר שמעניין אותו, וזה עוד יותר מתסכל אותך. מה עושים? אם לשלומי היתה תוכנית פרקטית, נניח "היום אתה מדבר עם יניב, הוא עובד בצוות המקביל אליך. דבר איתו, תשאל אותו מה מענין אותו התפקיד שלו, אולי זה ידליק אצלך רעיון", או "קח לעצמך משימה לחפש בלינקדאין חברה שמעניין אותך לעבוד בה. תתחיל לראות איך עובדים שם מגדירים את התפקיד שלהם", וכן הלאה. הבנתם את הרעיון.

ושתי מילים על תוכנית – איך מתחילים?

לפרק את הבלתי-אפשרי לקטן וברור, לדעת מה הצעד הבא ולא מה הצעד ה-100, וגם להרגיש שאתה לא לבד – שיש תהליך, יש דרך, ויש תמיכה. לפעמים זו יכולה להיות שיחה עם מאמן, לפעמים זו תוכנית כתובה עם מטרות קטנות, ולפעמים זו רק שאלה אחת טובה שפותחת פתח להמשך.

🚶‍♀️ הצעד הראשון לא דורש מוטיבציה. רק סקרנות.

כשמתחילים לנוע ולעשות, משהו במחשבה משתחרר. המוטיבציה לבדה לא תניע אותך, העשייה היא זו שתתחיל תנועה ותקדם אותך. אל תחכה להשראה שתגיע אליך אלא פשוט תבצע את התוכנית שהכנת מראש.

יש אנשים שחיים שלמים עוברים עליהם בעודם מחכים לזמן המתאים לעשות שינוי שישפר את חייהם, אני מכיר כמה אנשים כאלו. אף פעם לא מאוחר לעשות שינוי, אבל הם עדיין מחכים לרגע הנכון.

אז איך מתחילים? אפשר להתחיל בקטן. שאל את עצמך:

מה הדבר הקטן ביותר שאני כן יכול לעשות היום? מה אתה מתכנן לעשות ומתי: אני אעשה (פעולה) בזמן (זמן מדוייק) ובמקום (מקום מדוייק).

מה יקרה אם אתחייב רק לשבוע אחד? את מי אני יכול לשתף בזה?

וכשיש מסגרת – גם מוטיבציה מצטרפת. היא לא קודמת לתנועה. היא תוצאה שלה.

והשלב הבא הוא לייצר הרגל שיחזיק מעמד, אבל זה כבר למאמר אחר 🙂