אימון מנטלי הוא לא קסם.
אם אתה מחפש מישהו שיבטיח לך הצלחה מהירה, שיתן לך נוסחת פלא או מתכון עם שלבים שאם תעקוב אחרי כל שלב אז תגיע לתוצאה, אז אני לא האיש שלך.
מה כן? אני מבטיח שתראה את הדברים אחרת.
אם אתה מוכן לעצור רגע, להסתכל פנימה, לשאול את השאלות שלא בהכרח נעים לשאול – כאן בדיוק אני נכנס לתמונה. להתחיל לראות את החיים שלך מזווית קצת אחרת, מכיוונים שיעניקו לך אפשרות לשנות. זה מהות האימון.
אימון מנטלי הוא תהליך, הוא לא קורה ביום ולא מגיע עם הבטחות נוצצות.
התהליך מצליח להזיז משהו עמוק ברגע שאתה מוכן לראות: לראות את עצמך, להיות מודע לסיפור שאתה מספר לעצמך, להכיר את ההרגלים שגורמים לך לחזור שוב ושוב לאותם המחשבות, ואז לעשות את אותם המעשים שיביאו לאותן תוצאות, ולבסוף להישאר במקום.
וברגע שאתה רואה את זה – כבר אי אפשר “לא לראות יותר”.
אני לא מבטיח הצלחה.
הצלחה היא תוצאה, אבל האימון המנטלי מתמקד בדרך.
ההצלחה נבנית מבחירות יומיומיות, מהתמדה, מהיכולת לעצור רגע ולשאול: “האם אני עושה את הפעולות החשובות כדי שאגיע למטרה? מה מונע ממני להתקדם? מה מעכב אותי?”
אני יכול להבטיח דבר אחד -שאם תתחייב לתהליך, תתחיל לראות דברים אחרת.
ולפעמים, שינוי בתפיסה זה בדיוק מה שהיית צריך כדי להשתחרר ולפרוץ קדימה.
ובסוף, התהליך יביא לשינוי. התוצאות יגיעו לאחר מכן.
דוגמה מהחיים
אחד המתאמנים שלי, נקרא לו תומר (מן הסתם זה לא השם האמיתי), הגיע אליי אחרי תקופה ארוכה של תסכול.
הוא היה עובד סביב השעון, משקיע בעבודה ונותן את כל כולו. הוא התקדם לתפקיד בכיר יותר עם יותר סמכויות. מצליח כלפי חוץ, אבל בפנים הרגיש ריק.
ככה תומר פתח את השיחה הראשונה ביננו: “אני עושה את הדברים הנכונים, מתקדם ומוערך – אבל זה לא באמת מה שאני רוצה. הדבר שאני מכוון אליו בתוך תוכי לא נראה לי בר השגה, זה חלום רחוק מבחינתי. אני יודע שבמקום עבודה אחר אני אפרח יותר, אבל אני חושש לעשות מהלך. אני לא מצליח להביא את עצמי לכדי תזוזה. זה ממש מתסכל אותי”.
בפגישות הראשונות, עוד לא קרה כלום. הוא רק התחיל להקשיב לעצמו קצת אחרת. אחרי המפגש הרביעי משהו התחיל לזוז. תומר התחיל לשים לב לדפוסים שהוא פועל מהם – לריצוי, לפחד ממה יגידו, לתחושת “אני חייב להוכיח כל הזמן”.
אחרי עוד מפגש, תומר שם לב שהרבה מההחלטות שלו הן תוצאה של אותם דפוסים, שפשוט מתפעלים אותו על אוטומט בחיי היום יום שלו, ולמעשה מרחיקים אותו מהמטרה שלו. תומר הבין שהוא בקונפליקט פנימי בין הרצונות שלו לבין החששות שלו משינוי. הקונפליקט הזה גזל מתומר הרבה מאוד קשב והכניס אי-שקט פנימי.
כשתומר הבין על מה הקונפליקט הפנימי שלו יושב, הוא החליט להפסיק להילחם ולנסות להקשיב, לשמוע את הקולות השונים שנמצאים אצלו ולתת להם זכות דיבור. וזהו תחילתו של תהליך. תהליך של שינוי.
נשמע פשוט? זה לא ככה. תהליך כזה מצריך בגרות ורצון להקשיב לעצמך. לתומר היה את זה.
היינו בקשר כמה פעמים אחרי שהאימון של תומר הסתיים. בפעם האחרונה שדיברנו, שמחתי לשמוע שהוא התחיל תפקיד חדש שמתאים בדיוק למה שהוא חיפש.
וזה קרה רק בגלל שתומר היה פתוח לראות את הדברים אחרת, והחליט לעשות עם זה משהו.
אם הסיפור הזה מדבר אליך – אולי זה הזמן שלך להתחיל לראות אחרת.
לא צריך לחכות שמשהו “ישתבש” כדי להשתנות. לפעמים מספיק רק להרגיש שמשהו בפנים מבקש שינוי.
אם אתה שם – אני כאן.
דבר איתי.
ליאור שלום - החופש לבחור 